דניאלה גבאי

פקיעין ברוכה במעיינות. במרכז הכפר מפכּה המעיין העיקרי,”עין אל-בלד”(מעיין הכפר), שבעבר היה מספק את הצריכה המקומית של מי השתייה אך כיום משמש בעיקר להשקיה. מעיין עין אל-בלד נובע סמוך למרכז העתיק של הכפר משך כל ימות השנה והספק המים מגיע לשיאו בחורף. חצר המעיין הייתה המרכז החברתי בעבר ונשארה כזאת גם כיום. בעבר הגיעו התושבים כמה פעמים […]

ר’ יוסי דמן פקיעין מוזכר רק בספר הזוהר ונקרא כך על שם מקומו, בכפר שבגליל העליון. על רבי יוסי מתייחסות חלק ממשפחות הכהונה שבכפר. קבר רבי יוסי נמצא בחלקו התחתון-הדרומי של כפר פקיעין, במורד התלול אל הבקעה הסמוכה. בערבית נקרא הקבר “צדיק א טואחין”, בשל סמיכותו לטחנת הקמח. בספרו “שער הגלגולים” מספר ר’ חיים ויטאל

משפחת זינאתי, על פי המסורת המשפחתית, חיה בפקיעין אלפיים שנה ומהווה ציר מרכזי בהיסטוריה היהודית של פקיעין. המסורת העוברת בירושה מספרת כי ראשוני המשפחה, הנמנים על משפחות הכוהנים, הגיעו למקום בימי בית שני. ברשימה משנת 1839 נמנים בני משפחת הכוהנים לבית זינאתי כך: הזקן אברהם זינאתי בן 70 ואשתו מרים בת 55. ילדיהם יוסף הכהן

משפחת כהן תומא אף היא מיוחסת לכהנים שהיו משרתים בבית המקדש. משפחת תומא-סולי היא מן המשפחות שעסקו מקדמת דנא בחקלאות בכפר. ברשימה ע”פ א.מ לונץ משנת 1899 משפחת תומא מופיעה כמשפחה הגדולה ביותר בכפר ונמנים במשפחה 21 נפשות. על פי מעשיה ומלאכתה מוגדרים בני המשפחה “עובדי אדמה”. חכם יוסף אברהם תומא הכהן, בן דודה של

ממערב לכפר, באפיק נחל פקיעין, בין קברו של ר’ אושעיא איש טיריא לפקיעין החדשה, נובע המעיין עין טיריא.מי המעיין משקים את הגנים והבוסתנים שעל גדות הנחל. בעבר היה עין טיריא המעיין המרכזי ממנו השקו בעלי החלקות את יבולם בשפע מים, ובעלי העדרים היו מגיעים עם צאנם, להרוותם מן המים הצלולים הבוקעים מצלע ההר.

בית הקברות היהודי העתיק של פקיעין אינו בשימוש כבר שנים רבות. את חלקת בית הקברות חוצה היום הכביש הראשי לכיוון בית ג’אן. חלקו העליון של בית הקברות מגודר ובתוכו כמה קברים ללא מצבות ומערת קבורה עתיקה רחבת-מימדים ומופלאה. במדרון מעבר לכביש בסמוך לבתי הכפר, נמצאים קברים רבים אשר מצבם אינו מעיד עליהם כי הם אכן

נולד בטבריה ביום י”א אלול תרל”ט (1878). בנעוריו קנה חכמה בישיבותיה של טבריה, עיר הולדתו. לצד ההתמדה בלימוד תורה – גילה פעילות רבה בתחום התורני-ציבורי בטבריה: יסד גן ילדים ובית מקרא לנוער, היה חבר ועד העיר ועמד בראש תנועת המזרחי במקום. בהתעורר הצורך לפעול לגאולת קרקעות ולחיזוק הישוב היהודי בגליל, העתיק הרב יעקב משה את

משפחות יהודיות בפקיעין משפחת עודה – משפחת כוהנים שלישית קדומה וידועה המיוחסת ל”שאר יישוב” שנותרו בפקיעין. ברשימה משנת תקצ”ט (1839) נרשמה כך: אברהם הכהן עודי בן 25, אשתו אסתר בת 20, שתי בנותיהם אמון בת 5 ומרים בת שנתיים, והאחות סעדה בת 30. ברשימת תושבי פקיעין משנת 1899 ע”פ א.מ לונץ מונה משפחת עודי 10