[vc_row][vc_column][vc_column_text]משפחת עודה –

משפחת כוהנים שלישית קדומה וידועה המיוחסת ל”שאר יישוב” שנותרו בפקיעין. ברשימה משנת תקצ”ט (1839) נרשמה כך:
אברהם הכהן עודי בן 25, אשתו אסתר בת 20, שתי בנותיהם אמון בת 5 ומרים בת שנתיים, והאחות סעדה בת 30.

ברשימת תושבי פקיעין משנת 1899 ע”פ א.מ לונץ מונה משפחת עודי 10 נפשות ומקוטלגת על פי עיסוקה כ”עובדי אדמה”. בביקורו השני של יצחק בן צבי בפקיעין הוא מצא בכפר 4 משפחות השייכות לבית עודי: עודי שלמה, עודי יצחק, עודי אברהם ועודי רחל (אלמנה).

משפחת נקיבלי-

ר’ ברוך נקיבלי, אף על פי שלא היה מדורי דורות מבני המקום, כי אבותיו הגיעו מעירק והשתקעו בפקיעין, היה השוחט והחכם של אנשי פקיעין במשך שנים רבות ולאחר מותו הייתה תקופה ארוכה בה לא בא בשר אל פיהם של תושבי הכפר שהיו זהירים מאוד בכשרות. שלמה נקיבלי, ממשיך דרכו של ר’ ברוך, היה אדם חשוב מאוד לקהילת יהודי פקיעין משום שהיה ידען גדול ומפורסם באזור הגליל כולו.לראשונה מוזכרת המשפחה ברשימת א.מ לונץ משנת 1899, והמשפחה מונה שם שמונה נפשות.גבריאל נקיבלי, תלמיד בית הספר העברי בכפר בן 13, מתאר ביומנו את חיי הכפר. יומן זה משנת תרצ”ה (1931) נכלל באוסף תעודות השמור בעיזבונו של נשיא מדינת ישראל המנוח, יצחק בן-צבי. היומן פורסם מאוחר יותר כחלק מפרויקט תיעוד שיזמה הקק”ל תחת הכותרת “מפי ילדי הארץ סיפורים, רשמים, שיחות וציורים של ילדי ארץ ישראל”. חוברת שביעית מאותו פרויקט עסקה כולה בכפר פקיעין, ושם פורסם יומנו של גבריאל נקיבלי במלואו. יומן זה הינו עדות ראשונה במעלה ומקור נדיר להבנת מרקם חיי הכפר בשנותיו האחרונות ככפר יהודי.

משפחת עלמאני-

משפחה זו הגיעה לפקיעין מכפר עלמה וזהו מקור השם. יוסף עזיזי עלמאני היה מטובי הרקדנים של הכפר והיה מוזמן לכל שמחה שנערכה גם בקרב תושביו הלא יהודיים של הכפר. בשנת תקצ”ט נמצאו בפקיעין 14 נפשות מבני עלמא, באותה שנה נמצאו 9 נפשות ממשפחת עלמאני בשפרעם.

משפחת אשכנזי-

יצחק אשכנזי עלה בצעירותו מרוסיה לצפת, שם למד בישיבה והוסמך לרבנות. באחד הימים הגיע לביקור בפקיעין ונשבה בקסמי המקום. הוא קבע את משכנו בכפר ואף נשא לאישה את אחת מבנות המקום. מכיוון שהגיע מאירופה קראו לו בני המקום אשכנזי בכדי להבדילו מתושבי המקום המזרחיים. בפקיעין שימש כ”מלמד”, שוחט-ובודק, מוהל (ליהודים ולמוסלמים), דיין ו”עובר לפני התיבה” – שליח ציבור.היה אהוב על כל תושבי הכפר, היהודים והערבים והיה מחשובי המקום. כל עניין של בוררות הגיע לפניו גם מן הכפרים הסמוכים וכינוהו חוואג’ה אשכנזי. ברשימת “התושבים הקבועים” בפקיעין משנת 1890 בקירוב שנערכה בידי י.מ פינס מופיעים בני משפחת אשכנזי אלה: שמעון בן יוסף אשכנזי ויצחק ומשה בני שמעון אשכנזי ומשפחותיהם.ברשימתו של א.מ לונץ משנת 1899 מונה משפחת אשכנזי 9 נפשות והיא החמישית בגודלה בכפר. עיסוק המשפחה נרשם כ- “סוחר” ומצוין בסוגריים שו”ב – שוחט ובודק.

משפחת צרור-

משפחה זו מקורה בדיר-אל-קמר, יישוב יהודי קדמון בהרי הלבנון שתושביו היהודיים עסקו בעבודת אדמה. יישוב זה התקיים כישוב יהודי עד שנת 1860 בקירוב. העובדה כי המשפחה הגיעה לפקיעין מהרי הלבנון מלמדת על תנועה מתמדת בין היישובים היהודיים הקטנים לא רק בשעת חורבנם אלא גם בשנים של שגשוג ופריחה כלכלית ויציבות יחסית באזור. וכפי שאנו למדים ממקורות היסטוריים נוספים, עם משפחת צרור נמנות, על ידי יצחק בן צבי בביקורו בפקיעין, 8 נפשות שחיו בכפר.

[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][vc_gallery type="image_grid" interval="3" images="2964,2965,2966,2967" onclick="link_image" custom_links_target="_self"][/vc_column][/vc_row]