[vc_row][vc_column][vc_column_text]

כמסופר בתלמוד הבבלי, רדיפות הרומאים אחרי רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר החלו בעקבות מפגש שהתקיים בין ר’ שמעון לרבי יהודה ורבי יוסף בבית המדרש.

לאחר שסיימו לדבר בדברי קודש, שוחחו בענייני דיומא ורבי יהודה החל משבח את הרומאים על אשר הם עושים ובונים בארץ. מנגד, רבי שמעון בר יוחאי בשעה שדנו בהם ובמעשיהם, אמר: “כל מה שתיקנו – לא תיקנו אלא לצורך עצמם; תיקנו שווקים – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס”. (מסכת שבת ל”ג ע”ב) ורבי יוסף ישב ושתק. דבר השיחה הגיע לאוזני הרומאים עקב הלשנה ורבי שמעון נידון למיתה ונאלץ לרדת למחתרת. השלטון הרומי החל לרדוף את רבי שמעון בר יוחאי, ובשל כך נאלץ לברוח ולהסתתר. רבי שמעון ובנו רבי אלעזר, שהצטרף לאביו, הסתתרו במקומות שונים בגליל בהם גם בבית מדרשו של רבי יהושע בן חנניה, שעל פי המסורת הוא הוא בית הכנסת העתיק בפקיעין. לאחר תקופה בה שהו בבית המדרש של ר’ יהושע, הוצרכו רשב”י ובנו לשנות את מקומם שוב וכך הגיעו למערה בפקיעין, המוסתרת אף כיום על ידי עץ חרוב גדול המעטר את פתחה, והסתתרו בה במשך 13 שנה. במהלך תקופה זו ניזונו מפירות החרוב ושתו ממי המעיין (לדעת כמה חוקרים רעש אדמה עז שהתרחש באזור בתקופה העתיקה, גרם לבקע זה ולמעיין השופע מתוכו.), עד אשר הוסר האיום ויכלו לצאת את המערה ללא חשש.

על פי המסורת, כאן כתב הרשב”י את “ספר הזוהר” הקדוש, והמקום נחשב קדוש גם בעיני תושביה הלא-יהודיים של פקיעין. מסורת היא בידי אנשי המקום, כי הישוב של פקיעין היה תחילה במקום אחר, צפונה, ברָאַס-עָבֵּד, היא עבדון המקראית, ולאחר שפינה זו, של המערה, התגלתה והתפרסמה בזכות אותו תנא קדוש ובשל המעיין הנובע בתוכה, העתיקו תושבי פקיעין שהיו אז יהודים בלבד, את מושבם הנה, וחלקם שפר מאוד בשל האדמה המניבה ויתר סגולות המקום.  אחת מההוכחות המרכזיות לקדמוניות היהודים בפקיעין, על-פי מחקריו של יצחק בן צבי, היא קדמוניות עץ החרוב הנמצא בפתח מערתו של רבי שמעון בר יוחאי. בשנת תר”ד (1844) כותב ר’ חיים בן דוב הורוויץ בספרו ‘חבת ירושלים’: “וכתוב במדרש תלפיות כתב החכם ר’ יעקב פראגו, ששמע מר’ יונתן גאלאנטי, ששמע מפי קדוש מֵדָבֵּר, איש מפי איש עד רשב”י, שאילן החרובין בכל ערב שבת היה נהפך לתמרים ע”ש ‘צדיק כתמר יפרח’”. החרוב הוא קניין העדה היהודית, אך הוא והמערה קדושים גם בעיני תושבי הכפר הנוצרים והדרוזים אשר קוראים למערה “בני יעקב”, ובכך מציינים את שייכותה ליהודים. יהודים וערבים כאחד מניחים פכי שמן, נרות ומטבעות בפתח המערה. בשנים 1764-1765 עורך ר’ שמחה בן ר’ יהושע מזאלאזיץ מסע בארץ וכך הוא כותב: “ובפקיעין יש שם יהודים, נ’ בעלי בתים עובדי שדות וכרמים… ופקיעין מלאה כל טוב, ארץ לא תחסר כל בה, עינות מים יוצאים בבקעה ובהר. ושם אילן החרובין של רשב”י, הוא זקן ואינו עושה פירות, והנכרים נוהגין בו קדושה, ואם נפל ענף אין לוקחין אותו לשום תשמיש…. וסיפר לי ר’ ראובן מסאטנוב, שכל כך הוא גדול, שעל צמרת האילן… ישב עם כמה אנשים ולמדו זהר בחבורה”. כשערך רבי מנחם מנדיל מראבין מסע השתטחות ותפילה במקומות הקדושים, לפני כמאה ועשרים שנה, הגיעו הוא ופמלייתו אל מערת רבי שמעון. וכך הוא כותב:“הלכנו בהיחפז להתפלל תפילת שחרית אל פתח המערה אשר היה טמון בו התנא רבי שמעון בר-יוחאי ואלעזר בנו שלש-עשרה שנה. החרוב עומד שם עוד לפני פתח המערה. התפללנו שם בציבור תחת צל החרוב, אמרנו שם זהר אצל פתח המערה, ואל תוכו לא הלכנו, גם לקחנו מעלי החרוב אל אמתחתנו כאשר יכולנו שאת, כי הוא נודע ומפורסם לסגולה נפלאה ויקרה לכל דבר, ואף להחזיק בבית. אבל מפרי החרוב ציוה עלינו המשמש לבל ניגע בהם, כי לא ינקה הלוקח מהם ובנפשו הוא. והראה לנו כמה עצים מונחים שם מענפי החרוב הזה, אשר כרתו הגויים ונתנו על גגי בתיהם, וכל באי הבית היה להם לראש ולענה מר כמוות, עד אשר הרסו עד היסוד והביאו העצים בחזרה לפני פתח המערה, ועדיין מונחים שם”. באוצר המסמכים של קהילת עכו נשתמר מכתב מקהילת פקיעין אל מוכתר עכו היהודי- משה דרוויש צורי, משנת 1893. המכתב נמסר על ידי השליח אברהם זיתוני בשם ראש הקהילה “הצעיר אברהם דוד כהן ס”ט”. במכתב זה מבקשים אנשי פקיעין את עזרת קהילת עכו להפר את מזימות הנוצרים, שרצו לרכוש את מערת רשב”י כדי להקים במקום בית תפילה כי המקום סמוך למעיין הכפר וקדוש לרוב תושבי הכפר גם לאלו שאינם יהודיים.לדברי המכתב, מוכנים הנוצרים לשלם לשלטונות 200 לירות תמורת המקום, אך “אנו הבאים בשם כל קהל עדתנו ק”ק ספרדים הי”ו, עובדי אדמה, גם אמונה מנעורינו ועד עתה. גם אבותינו פה עיה”ק פקיעין ת”ו פונים להשיג כספים שלא יקום הדבר לקנות הארץ אשר תחת החרוב והאילן הקדוש אשר שם קונן קנו של מרן הרשב”י זי”ע וחברוהי הקדושים”. בתחתית מסמך זה חותמת עגולה שבאמצעה אילן ומסביב לו הכתובת: “ציור החרוב והמעיין של התנא אלקי רשב”י זי”ע”, ובעיגול החיצוני מצויין- “חותם קהל הקודש עובדי אדמה בכפר פקיעין קרובה לעיה”ק צפת ת”ו”. הצג את מערת רבי שמעון בר יוחאי, פקיעין במפה גדולה יותר[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][vc_gallery type="image_grid" interval="3" images="3176,3177,3178,3179,3180,3181,3182,3183" onclick="link_image" custom_links_target="_self"][/vc_column][/vc_row]