רבי יצחק לוריא בן שלמה (1534, ה'רצ"ד – 25 ביולי 1572, ה' באב ה'של"ב)מכונה האר"י הקדוש– גדול מקובלי צפת במאה ה-16 והוגה שיטה חדשה בקבלה הנקראת על שמו "קבלת האר"י". תלמידיו נקראו אחריו גורי האר"י.
האר"י נולד בירושלים לאם ספרדיה ואביו ממשפחת לוריא שהייתה מפורסמת באשכנז ומיוחסת לרש"י וממנו לדוד המלך. לאחר מות אביו, עברה משפחתו לבית דודו במצרים. הוא עצמו חי במצרים בקהילה הספרדית ולמד מפי הרדב"ז ורבי בצלאל אשכנזי. לפי מסורות שמסרו תלמידיו, עד גיל 36 חי בבית דודו רבי מרדכי פרנסיס שהיה ממונה על המכס במצרים והיה סמוך על שולחנו, שם הגה בספר הזוהר, עד שעל פי המסורת נגלה אליו אליהו הנביא והורה לו לעלות לארץ ישראל. כמו כן, עסק בתקופה זו בהוראה ולפי תעודות ממגניזת קהיר, התפרנס גם ממסחר בתבלינים ובתבואה.
בשנת1570 (שנת ה'ש"ל) עלה האר"י ממצרים לצפת עם אשתו ושתי בנותיו וחי שם במשך שנתיים עד שבתאריך ה' באב ה'של"ב (שנת 1572 ) הוא נפטר במהלך המגפה הגדולה שהתרחשה באותה עת, והוא בן 388. שתי בנותיו נישאו בצפת. האחת, עכסה, לר' שלמה בן הרב משה סאגיס, ראש ישיבה בצפת ורבו של המהרי"ט, ר' יוסף מטראני והשנייה לבנו של מרן ר' יוסף קארו. על פי המסורת בנו נפטר לאחר שהאר"י גילה סודות קבליים עמוקים לתלמידיו, ובגין זה נענש משמיים.
הרמ"ק הורה לתלמידיו לפני פטירתו, שממשיכו יתגלה בהלוויתו, בתור מי שיראה עמוד של אש ההולך אחר מיטתו. אותו אחד היה האר"י שבא באותה תקופה לצפת וטרם נודע בציבור. מאז לימד מספר מצומצם של תלמידים את כל אשר ידע, כאשר הוא הסביר כי לשם כך הגיע לעולם וזה כל יעודו בחייו. בכיר תלמידיו היה רבי חיים ויטל.