מעיון ברשימת תושבי פקיעין היהודים מ-1922, השמורה כיום בארכיון הציוני, מתברר שחיו בכפר בעת ההיא 13 משפחות, כאשר בין המשפחות רווחו קישרי נישואין. ברשימה מופיעות :משפחות אברהם נקיבלי, שלמה נקיבלי, מכלוף דהן, יוסף תומא, יוסף תומא-כהן, שלמה עודי, יצחק עודי, אברהם עודי, רחל עודי (אלמנה), שאול זינאתי (סבה של מרגלית זינאתי החיה בפקיעין כיום), יוסף זינאתי, אליהו מזרחי ומשה מזרחי.
בשנה זו כותב יצחק בן צבי דו”ח מפורט על מצב התושבים היהודים בפקיעין. הוא קובע כי מצבם החומרי של האיכרים בכפר רע מאוד מפני מיעוט השטחים החקלאיים בחזקתם. רק לשלושה מהם יש נחלות, מציין בן-צבי, בסך כולל של 100 דונם אדמה. עוד שם: “העדה היהודית סובלת בענייניה הציבוריים מפני מיעוטה במספר. אין להם רב ושוחט, ולא לכל שבת יש להם בשר.”
בשנת התרפ”ד היו בביה”ס כשני מניינים של תלמידים. בל”ג בעומר של אותה שנה ביקר בן-צבי בפקיעין ויהודי המקום פנו אליו בבקשת עזרה וסיוע לקיומו של בית-הספר בכפר.