1938, גלות חדרה

ב-1938 החמיר המצב. כמה משפחות יהודיות עזבו בראשית השנה ובמאי עזבו שש המשפחות האחרונות. הן שהו שבועיים בנהרייה וביולי הועברו לחיפה ע”י ה”וועד הלאומי”. כעבור כחודשיים עברו המשפחות לחדרה. במשך כל תקופת המרד הערבי הגיעו יהודי פקיעין לפרקים אל הכפר, לעבד את אדמותיהם.

פעם, כאשר משפחת תומא הגיעה לכפר לעבד את אדמותיה, גילתה לבני המשפחה השכנה הדרוזית, נוּרִייה בַּקַרִייַה, כי הכנופיות מתקרבות אל הכפר לשחוט את היהודים. נוּרִייה הציעה למשפחה להסתתר בביתה. אנשי הכנופיה הגיעו וגנבו מכל הבא ליד בבית הכנסת ובבית משפחת תומא, והשחיתו את כל מה שלא יכלו לקחת.

שכן אחר הלשין כי היהודים מסתתרים אצל נוּרִייה ואנשי הכנופיה דפקו בדלתה. הם חיפשו אחר היהודים אך עזבו כלעומת שבאו, ואת מקום המסתור לא מצאו. לאחר המקרה חדלו המשפחות היהודיות מביקוריהן בפקיעין.