ליל הגשרים

ליל הגשרים (נקרא גם “מבצע מרכולת“) הוא כינויה של פעולה מתואמת של הפלמ”ח, במסגרת תנועת המרי העברי, בליל י”ט בסיוון תש”ו (הלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946), שבמהלכה הותקפו בו בזמן 11 גשרים בכל גבולות ארץ ישראל. תשעה מהגשרים פוצצו, אחד מהגשרים ניזוק קשות ואחד הגשרים לא פוצץ. הצלחת הפעולה גרמה לניתוק זמני של נתיבי האספקה שהיו בשימוש הבריטים. הפעולה בגשר הסמוך לאכזיב השתבשה ו־144 לוחמים מהכוח התוקף נהרגו. בשאר הפעולות לא היו נפגעים לכוחות הפלמ”ח.

את הרעיון לפגוע בגשרים המחברים את ארץ ישראל עם שכנותיה הגה מפקד הפלמ”ח, יגאל אלון ותכנון הפעולה הוטל על קצין המבצעים, דב. נבחרו מטרות אשר היו אמורות לפגוע בבריטים על ידי ניתוק חלק גדול מצירי האספקה העיקריים בין ארץ ישראל והמדינות השכנות באמצעות פיצוץ אחד עשר גשרים מרכזיים. המשימה הוטלה על הזרוע המבצעית של ההגנה – הפלמ”ח. במקביל, הוטל על הלח”י לפגוע בבתי המלאכה של הרכבת בחיפה.

תכנון הפעולה החל כבר בינואר 1946. התכנון המקורי היה להוציאה אל הפועל במרץ 1946. אולם סיבות מדיניות (ביקורה של הוועדה האנגלו-אמריקאית באותה עת בארץ ישראל וההמתנה לתגובת בריטניה למסקנות הוועדה) גרמו לדחייתה. ארבעה גשרים ומעברים הוצאו מראש מהרשימה המתוכננת על ידי ההנהגה המדינית של ההגנה. הגשר שבין מנהרות ראש הנקרה, ושלושת הגשרים שעל הירדן ועל הירמוך אשר הובילו אל מפעל החשמל בנהריים, אחרי שלעובדים בנהריים הובטח בתקופה קודמת כי ההגנה לא תגרום לניתוקם הפיזי.

בחודשים לפני הפעולה נאסף מידע רב על המטרות. נערכו תצפיות וסיורים מקדימים באתרי הפשיטה. נבדקו צירי הגעה ונסיגה. הושגו תוכניות הגשרים ממע”צ וכך תוכנן מיקום מטעני חומר הנפץ. נאסף ציוד רב אשר נדרש לפעולה, במיוחד כמויות גדולות של חומר נפץ אשר נלקחו ממחסני סולל בונה. בגלל הרצון לבצע את כל הפיצוצים באותה עת, נדרש היה תיאום בין כל הכוחות המבצעים. תוכננו והוקצו גם כוחות למשימות של הסחה ושל חסימה בחלק מאתרי הפשיטה. בגלל הצורך לשאת כמויות גדולות של חומר הנפץ נדרשו כוחות גדולים יחסית לביצוע הפשיטות. במיוחד באתרים אשר היו מרוחקים ודרשו הליכה ארוכה אל היעד.

עיתוי הפעולה המדויק נקבע לאחר הכרזתו של שר החוץ הבריטי,רנסט בווין ב-12 ביוני כי הממשלה הבריטית חוזרת בה למעשה מהתחייבותה לקבל את מסקנות וועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל לאפשר עליית 100,000 יהודים לארץ ישראל. בווין טען שפתיחת שערי הארץ לפני 100,000 יהודים תצריך משלוח של דיוויזיה בריטית נוספת והוצאה של 200 מיליון ליש”ט מאוצר המדינה. לפיכך קבלה על עצמה תנועת המרי העברי להוכיח כי סגירת שערי הארץ בפני יהודים עלולה אף היא להטיל עול צבאי כבד על הבריטים.

הפעולה תוכננה להתבצע בלילה ללא ירח, במטרה להקשות על גילוי מוקדם של הכוחות הפושטים. אולם, הכתבה של הדרג המדיני בהגנה הביאה לביצוע הפעולה בלילה של ירח מלא, דבר אשר גרם דאגה רבה בקרב מפקדי הכוחות. לאחר הפעולה נודע כי למרות החשאיות שאפפה את ההכנות למבצע, קיבלו הבריטים – סמוך לתחילת המבצע – מידע מוקדם על הכוונה לבצע פעולה רחבת היקף, אך לא היה במידע די כדי לרמוז על כיוון הפעולה.

תוצאות הפעולה

מיד לאחר הפעולה, החלו הבריטים לחפש את מבצעיה. הם ערכו חיפושים בחניתה ובמצובה, על רקע חשדם כי הקיבוצים שימשו בסיס יציאה לכוח אשר תקף את גשרי א-זיב, ועצרו במצובה 27 חברים. חיפוש דומה נערך בבית הערבה על רקע החשד כי הקיבוץ שימש כבסיס יציאה לכוח אשר פוצץ את גשר אלנבי. במקום התפתח מאבק אשר בסופו נפצעו 12 חברים (מהם שניים פציעה קשה) ונעצרו 70. בקיבוץ כפר גלעדי, אשר נחשד על ידי הבריטים כבסיס יציאה לכוח אשר פוצץ את גשרי מטולה, התפתח עימות חריף יותר. כאשר אנשי ישובי הסביבה ניסו להתקרב אל היישוב, על מנת לסייע לאנשי כפר גלעדי, נפתחה עליהם אש ממנה נהרגו שלושה ונפצעו שישה. חיפושים נערכו גם בבארות יצחק בכנרת ובמעגן.

בסך הכל, בפעולות הבריטים בימים שלאחר פיצוץ הגשרים, נהרגו ארבעה יהודים, נפצעו 18 ומעל ל-100 נעצרו. במקביל, החלו הבריטים בתכנון פעולה נרחבת אשר הייתה מיועדת לפגוע פגיעה חמורה בתנועות המרי העבריות ובמנהיגיהן. פעולה זו בוצעה בשבת, ה-29 ביוני וזכתה לכינוי “השבת השחורה”.