יבנה וחכמיה

יַבְנֶה היא עיר במחוז המרכז בישראל השוכנת במישור החוף הדרומי.

יבנה שוכנת בשפלה, כחמישה קילומטרים מחוף הים התיכון, על גבולם המזרחי של חולות יבנה. היא נמצאת בין: המושב בן זכאי השוכן בתחומי המועצה האזורית חבל יבנה – בדרום, אשדוד – בדרום מערב,גן רווה וכפר הנגיד – בצפון, וגאליה בית גמליאל ורחובות – במזרח. יבנה הוכרזה כעיר בשנת 1986, שטחה הוא 17.7 קמ”ר. אוכלוסיית העיר מאופיינת בשיעור גבוה של צעירים, כ-36% מהתושבים הם בשכבת הגיל 0–21, וכ-64% מכלל האוכלוסייה צעירים עד גיל 39. נכון לחודש מרץ 2016  העיר מונה 45,059 נפשות. על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדורגת העיר ברמה 66 במדד החברתי-כלכלי.

העת העתיקה ומקור השם

בתל יבנה ובסביבתו נמצאו ממצאים המתוארכים לתחילת האלף ה-2 לפנה”ס(תקופת הברונזה התיכונה), וסמוך לו נתגלו קברים מהאלף ה-4 לפנה”ס. בתקופת המקרא הייתה יבנה עיר בגבול ממלכת יהודה, שנקראה אז יבנאל. היא נזכרה לראשונה

“וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם אֶל גְּבוּל אֱדוֹם מִדְבַּר צִן נֶגְבָּה מִקְצֵה תֵימָן…וְעָבַר הַר הַבַּעֲלָה וְיָצָא יַבְנְאֵל וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה”

— ספר יהושע, פרק ט”ו, פסוקים א’-י”א

בתקופת שאול ודוד הייתה העיר חלק מארץ פלשתים, והייתה עוינת לממלכת ישראל ולממלכת יהודה לאחריה. היא נזכרה כאחת הערים שחומותיה נפרצו על ידי המלך עוזיהו:

“וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים”

תקופת בית שני

העיר נזכרת מספר פעמים בספר מקבים, בין היתר, כעיר שבה התרחש קרב במהלך מרד החשמונאים.

בתקופת אלכסדר ינאי נכבשה העיר על ידי המלך הורה, שהפכה לעיר יהודית, ובתקופת המרד הגדול העיר נזכרת רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו.

חכמי יבנה

שמה של יבנה הלך לפניה מאז שרבן בן זכאי, גדול הרבנים בדורו, עבר אליה מירושלים, וחידש בה את הסנהדרין ואת מוסד הנשיאים, לאחר חורבן ירושלים בידי הרומאים. פעולה זו נעשתה כדי להמשיך את החיים ברוח היהדות גם לאחר חורבן בית המקדש.

בגמרא (גיטין, נו) מסופר שלאחר שהושמה ירושלים במצור על ידי הרומאים, רצה רבן יוחנן בן זכאי לפגוש את אספסיינוס, שליט רומא. הוא נכנס לארון קבורה ותלמידיו נשאוהו לשערי העיר, כביכול כדי לקבור אותו מחוץ לה. השומרים הרומאים רצו לדקור את ארון הקבורה כדי לוודא שבתוכו מונחת גופה, אך תלמידיו הזהירו את השומרים, שאם יעשו כך יחללו את כבוד המת ויעוררו את חמת היהודים. כך הצליח רבי יוחנן לצאת מעבר לחומות ולשוחח עם אספסיינוס. השליט, שהתרשם מאוד מאישיותו של רבי יוחנן, הציע למלא את בקשתו ורבן יוחנן ביקש שלושה דברים, שאחד מהם: “תן לי יבנה וחכמיה”.

הסנהדרין ישב ביבנה כשבעים שנה. רבן יוחנן בן זכאי היה נשיאה הראשון, ורבן גמליאל דיבנה ירש אותו. לפי המסורת היהודית, רבן גמליאל נקבר ביבנה בגן הסנהדרין, אך לפי המסורת הערבית זהו קברו של אבו הֻרירה – אחד מחבריו של הנביא מוחמד. לאחר מרד בר כוכבא עברה הסנהדרין צפונה, לאושא, ויבנה ירדה מגדולתה.

עם חורבן בית המקדש והתמוטטות ירושלים תפסה יבנה מקום מרכזי בהמשך קיומו של העם היהודי ותורת ישראל. כמרכז דתי ורוחני חודשו בה המוסדות השלטוניים והרוחניים (הסנהדרין) ותקנות רבות תוקנו בה בידי רבי יוחנן בן-זכאי, הנשיא רבן גמליאל וחכמי יבנה.

ימי הביניים

בתקופה הרומית הייתה יבנה עיר מעורבת יהודית ושומרונית, ובתקופה הביזנטית נוצרית. בשנת 624  נכבשה על ידי הערבים ששלטו בה. מקסדי מספר על מסגד יפה שהיה ביבנה, וכן על תחנת תצפית שהייתה בנמל יבנה יבנה נכבשה בידי הצלבנים ב-1099 ושימשה, תחת השםאיבלין, כבירת רוזנות יפו ואשקלון. כנסיית הבזיליקה הצלבנית נבנתה על ראש התל, ייתכן שבתחום המסגד. ב-1141 הקים המלך פולק מאנז’ו מצודה רבועה בעיר כדי להגן עליה מפני הכוח המצרי ששלט באשקלון. צלאח א-דין פשט על יבנה כבר בסתיו של 1177. ב-1187 כבש את העיר מידי הצלבנים, אך ריצ’רד לב-ארי שב וכבש אותה ב-1191 בעת מסע הצלב השלישי. השליטה בעיר עברה בין הנוצרים למוסלמים, עד שבשנת 1244 נכבשה על ידי הממלוכים. הם חיברו אותה אל דרך הדואר, והקימו את הגשר הממלוכי העובר מעל נחל שורק. פרינגל טוען שהגשר נעשה בשימוש משני מאבני המבצר של יבנה, ולא מהקתדרלה הצלבנית – אם כי יש דעות חולקות בנושא זה. כמו כן טען הגאוגרף המוסלמי יאקות אל-חמאווי שבעיר מצוי קברו של אבו הורירה, מבני לוויתו של הנביא מוחמד. הקבר הוקם בשנות השבעים של המאה ה-12, והוא מכיל פריטים צלבניים בשימוש משני (מעכו או מיפו), ככל הנראה על ידי ביברס שבזז את יפו מאוצרותיה האדריכליים ב-1268.

הכפר הערבי יבנא

מהתקופה העות’מאנית שהחלה ב-1517, ועד מלחמת העצמאות בשנת 1948  שכן במקום כפר ערבי של פלאחים בשם יבנא(בערבית يبنى). בכל תקופת המנדט הבריטי הייתה יבנא במגמת צמיחה – מיישוב בן פחות מ-2,000 תושבים לאחר מלחמת העולם הראשונה צמחה יבנא לעיירה שבה יותר למעלה מ-5,0000 תושבים ערב מלחמת העצמאות. עם פרוץ המלחמה הגיעו 200 חיילים עיראקים מצבא ההצלה ליבנא, וקבעו את בסיסם בתחנת הרכבת.ב-31 במאי 19488 נכבשה יבנא במסגרת מבצע ברק על ידי כוח של האצ”ל וגדודים55  ו-51 של חטיבת גבעתי. תושבי יבנא עזבו לרצועת עזה, והם וצאצאיהם חיים בעיקר במחנות הפליטים של רפיח. רוב בתי הכפר נהרסו זמן קצר לאחר מכן, מסגד הכפר שנבנה בתל יבנה במאה ה-14 פוצץ ב-9 ביולי 1950  בהוראתו של אלוף פיקוד הדרום, משה דיין ורק הצריח שלו שרד.