שנת 4000 עד 3300 לפנה``ס - התקופה הכלכוליתית
בקיץ 1995 נחפרה בצידו המערבי של נחל פקיעין, במדרון הצופה אל הכפר, מערה טבעית גדולה ששימשה לקבורה ובה שפע של ממצאים מן התקופה הכלקוליתית המאוחרת. זו הייתה…
שנת 3000 עד 1200 לפנה”ס – תקופת הברונזה
בחתכים שיצרו הדחפורים שחשפו את מערת הקבורה הכלכוליתית, בקיץ 95′ נחשפו גם שרידי ישוב גדול. בחפירה נמצא כי השכבה העליונה הינה מתקופת הברונזה הקדומה. שרידי שכבה זו דלים וכוללים רצפה של אבנים קטנות וחרסים. מסתבר, שבתקופה זו הוקם במקום ישוב חדש שניצל את התנאים האקולוגיים אך מיקומו היה שונה במעט מזה של היישוב מן התקופה הכלקוליתית.
שנת 37 לפנה”ס עד 638 לספירה
הכפר פקיעין שוכן על מדרון בצדו הצפון-מזרחי של עמק פקיעין וגרעינו הקדום מצוי כ-80 מטר מעל ערוץ נחל פקיעין. מיקומו של הכפר בתנאים אקולוגיים טובים אלה- גומחה אקולוגית, קירבה למים- משך אליו אוכלוסיה ואיפשר….
המאה ה-14
הגיאוגרף הערבי דמשקי שחי בשנים 1256-1327 מתאר בכתביו את “דמשק ובנותיה”. באזור צפת הוא מזכיר את “ג’בל אל-בקיעה”, הר פקיעין. וכך הוא כותב: “ומאזורי צפת… ארץ ג’רמק, והיא עיר קדומה… הייתה בה קהילה מן העבריים..
המאה ה-16 והמאה ה-17
התיעוד המוקדם ביותר המתייחס ליישוב יהודי בכפר פקיעין, שהגיע לידינו עולה מתוך ספר מסעותיו של ר’ משה באסולה משנת הרפ”ב (1522). התייר היהודי, ר’ משה באסולה ביקר בפקיעין שנקראה אז בשמה הערבי “בוקיעה”. באסולה מזכיר בספרו עובדי אדמה יהודים ומתאר את מצבם הקשה של היהודים תחת השלטון התורכי. השלטונות הטילו מסים כבדים על היהודים ומי שלא יכול היה לשלם, נלקחו ממנו אדמותיו או הושלך לכלא, ובכלא התורכי קלושים היו הסיכויים לשרוד…
המאה ה-י``ח
החל מהמאה הי”ח מוצאים במקורות את השם “פקיעין” במקום “בוקעייה”, או “תקוע” על-פי התלמוד. זאת כנראה בהשפעת חכמי הקבלה מצפת, שהסתמכו על ר’ יוסי דמן פקיעין, הנזכר בספר הזוהר. מעשרת היישובים הכפריים היהודיים בגליל המוכרים לנו מן המאה הט”ז, מתגלים לפנינו במאה הי”ח רק שלושה: פקיעין, כפר יסיף ושפרעם. בשנת התק”ב (1742) קובעים ר’ חיים בן עטר (מחבר “אור החיים”) וחבורתו את ישיבתם בכפר לחודשיים ימים. וכך הוא כותב ר’ חיים: “..הלכנו כולנו לכפר פקיעין תוב”ב, שהוא ודאי א”י כצפת וטבריא. ויש שם המערה שבה נטמן רשב”י ע”ה והחרוב שממנו היה מתפרנס, וקדשנו עצמנו שם ולמדנו שם ב’ חודשים סיוון ותמוז..”. בשנת 1754 מונה המיסיונר היהודי שולץ עשר משפחות יהודיות בפקיעין. היהודים היו לבושים כערבים, ואי אפשר היה, על פי עדותו, להבדילם משכניהם. לאחר רעידות האדמה הקשות של שנת 1759 קובעים רבנים יוצאי צפת ישיבה בפקיעין. בין הלומדים גם ר’ חיים ניסים ירוחם מווילנה, בנו של ר’ יעקב מווילנה, מסיעת ר’ יהודה החסיד.
בשנת 1765 כותב ר’ שמחה בר’ יהושע, בעל “אהבת ציון”: “בפקיעין יושבים נ’ בעלי בתים עובדי שדות וכרמים, ונקראים פלחין. ופקיעין מלאה כל טוב, ארץ אשר לא תחסר כל בה, מעינות מים יוצאים בבקעה ובהר…”.
המאה ה-19
כשפרץ הדֶבֶר בשנת התקפ”ו (1826) הושיב ר’ ישראל משקלוב את תלמידיו בפקיעין וכך ניצלו ממוות. בשנת 1837, כשפקדה את צפת רעידת האדמה האיומה שהחריבה את העיר, עברו לפקיעין אשכנזים רבים. ממקום מושבם החדש פנו לשר משה מונטיפיורי, לסייע בידם בהקמת בית כנסת ומקווה. באוגוסט 1840 מגיע השר משה מונטיפיורי לביקור בארץ ישראל…
שנת 1914 - ראשית מלחמת העולם הראשונה
“בפקיעין ייסדה חברת חובבי ציון בית ספר קטן, למען יהיו ילדיהם מחונכים לתורה ולדרך ארץ”, כותב א.מ לונץ בלוח ארץ ישראל לשנת התרע”ד (1914). מאורעות המלחמה שפקדו את היישוב היהודי בארץ ישראל פסחו על פקיעין. יום אחד פשטה שמועה שגייסות באים ומייד חמקו הגברים הצעירים לכיוון ההרים…
תקופת המנדט הבריטי - שנת 1922
מעיון ברשימת תושבי פקיעין היהודים מ-1922, השמורה כיום בארכיון הציוני, מתברר שחיו בכפר בעת ההיא 13 משפחות, כאשר בין המשפחות רווחו קישרי נישואין. ברשימה מופיעות :משפחות אברהם נקיבלי, שלמה נקיבלי, מכלוף דהן, יוסף תומא, יוסף תומא-כהן, שלמה עודי, יצחק עודי, אברהם עודי, רחל עודי (אלמנה), שאול זינאתי (סבה של מרגלית זינאתי החיה בפקיעין כיום), יוסף זינאתי, אליהו מזרחי ומשה מזרחי. בשנה זו כותב יצחק בן צבי דו”ח מפורט…
שנת 1926
בחודש אלול שנת תרפ”ו נחנך בית הספר החדש שבנתה מחלקת החינוך של הסוכנות היהודית במרכז הכפר, והועבר לידי הוועד הלאומי. מלבד תפילה, מקרא ומשנה נלמדו בבית הספר מקצועות כמו חשבון, היסטוריה ומדעים. בשנת 1927 מניין התלמידים בבית הספר העברי עמד על 25.
מאורעות תרפ``ט, 1929
ב-1929, כאשר החלו הפוגרומים של הערבים נגד היהודים (מאורעות תרפ”ט) ומיהודי פקיעין לא נחסכו מוראות הימים ההם. לכפר הגיעו אנשי כנופיות, ואיימו לשחוט את כל היהודים. מוכתר הכפר הדרוזי, עבדאללה צאלח אבו חוסיין, מנע מן הכנופיות להיכנס לכפר. הוא נהג להסתובב בסמטאות בלילות עם רובהו והבטיח ליהודים שהם יכולים לישון בשקט, מכיוון שהוא ובני הכפר יערבו לשלומם…
מאורעות תרצ``ו-תרצ``ט, 1936 ``המרד הערבי הגדול``
המרד הערבי הגדול היה מרד מאורגן, שפרץ בארץ ישראל בשנת 1936 ונמשך כמעט ברציפות שלוש שנים, עד לשנת 1939. המרד הערבי כלל התקפות נגד חיילים, נציגים ומוסדות של השלטון הבריטי וכן פעולות איבה אלימות כנגד היהודים. יהודים נורו כשעבדו, נסעו או טיילו, וגידולים חקלאיים נשרפו. מאורעות אלה שונים היו מן הקודמים להם בהיקפם בעוצמתם ובארגונם ונמשכו גם תקופה ארוכה מאוד…
מאורעות שנת 1937
עם פרסום דו”ח ועדת פיל, שהציע כפתרון לסכסוך היהודי-ערבי תוכנית של חלוקת הארץ לשתי מדינות (ואזור מנדט בריטי), נתחדשו ביתר-שאת מאורעות הדמים בסתיו 1937. בדו”ח שפרסמה הועדה המלכותית בחלק המתייחס לגליל נכתב: “זהו חבל הארץ אשר בו החזיקו היהודים מעמד כמעט בלי הפסק מאז ראשית הגלות עד היום.”…
1938, גלות חדרה
ב-1938 החמיר המצב. כמה משפחות יהודיות עזבו בראשית השנה ובמאי עזבו שש המשפחות האחרונות. הן שהו שבועיים בנהרייה וביולי הועברו לחיפה ע”י ה”וועד הלאומי”. כעבור כחודשיים עברו המשפחות לחדרה. במשך כל תקופת המרד הערבי הגיעו יהודי פקיעין לפרקים אל הכפר, לעבד את אדמותיהם….
שנת 1939 - סוף המרד הערבי
ב-1938 החמיר המצב. כמה משפחות יהודיות עזבו בראשית השנה ובמאי עזבו שש המשפחות האחרונות. הן שהו שבועיים בנהרייה וביולי הועברו לחיפה ע”י ה”וועד הלאומי”…..
קום המדינה
זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העצמאות עוזבות את פקיעין ארבע משפחות. כעבור שבועיים, בפקודת פאוזי אל-קאוקג’י, המפקד הסורי הבכיר באזור, עזבה גם משפחת זינאתי את הכפר. בני המשפחה הועברו לנהרייה, שהייתה גבול השלטון היהודי, ואת כל רכושם הותירו בידי חבר המשפחה מוחמד אחמד מחמוד. ב”מבצע חירם” נסוגו כוחות “צבא ההצלה” של…
שנת 1950
שנתיים אחרי עזיבתם, חוזרת משפחת זינאתי מ”גלות נהרייה” אל פקיעין. משפחתו של מחמד אחמד מחמוד, אביה של רעיה, (חברתה הטובה ביותר של מרגלית עד היום) שמרה למשפחת זינאתי על כל הרכוש ועל מפתחות הבית ובית הכנסת. בית הכנסת, שהיה אז במצב ירוד ומוזנח, שופץ ביוזמת יצחק בן צבי, מטעם מדינת ישראל.
שנת 1955 - פקיעין החדשה
ביום י”ד שבט התשט”ו (6 בינואר 1955) הונח היסוד למושב “פקיעין החדשה”. שתי משפחות בלבד מפקיעין העתיקה התיישבו בו. נשיא מדינת ישראל דאז, יצחק בן צבי, שפקיעין הייתה קרובה לליבו תמיד, הגיע למושב לחוג את הקמתו. חכם יוסף אברהם תומא הכהן, שהיה ראש הקהילה האחרון של יהודי פקיעין העתיקה, זכה לקבל את…
שנת 1981
בהיותו על ערש דווי נלקח יוסף זינאתי ברכבו הנשיאותי של יצחק נבון אל הכותל, כדי שיוכל לנשק את אבניו בפעם האחרונה. יוסף זינאתי נפטר בפקיעין והוא בן 83. במהלך שנות השמונים רכשה הסוכנות היהודית כ15 בתים בכפר פקיעין. חלקם היו בתי יהודים שנעזבו. מטרת הקנייה הייתה להמשיך את רצף היישוב היהודי בכפר, אשר לא פסקה בו התיישבות יהודית מימי בית המקדש השני.
שנת 1988
בחודש ספטמבר של שנה זו, שבע-עשרה שנה בדיוק לאחר פטירת בעלה, נפטרה מזל-סעדה זינאתי בגיל 105 המופלג, ובשיבה טובה. מזל היא כמעט הנצר האחרון בקהילה היהודית עתיקת היומין בפקיעין שבגליל, אשר על פי המסורת לא יצאו בניה לגלות מעולם. עתה נותרה בכפר מרגלית זינאתי…
פקיעין היום
“בגינות פקיעין היפות נחה עלי הרוח” (ר’ יעקב משה טולידאנו)
כיום פקיעין היא גבעה ירוקה וקסומה, מוקפת הרים שמיים ושקט ומי מעיין זורמים בין בתי הכפר. פקיעין מציעה לבאים אליה חוויה שהיא מעבר לזמן, ומזמינה למסע של זמן ומקום אחרים. ביקור בתוך קסם גלילי, במקום בו מתרחש מפגש בין ארץ לשמים, בין עובדי אדמה למקובלים ואנשי רוח, בין מסורת ושורשים לבין עולם חדש. בכפר הציורי נמצאת מערת רבי שמעון בר יוחאי, מקום כתיבת ספר הזוהר ומקום הולדת הקבלה, ומשם יתחיל הסיור. נלך בסמטאותיה העתיקות של פקיעין,