משפחת עבו היא משפחה יהודית שעלתה לארץ ישראל מאלג’יריה ב-1817 והשתקעה בצפת – משום היותה מרכז רוחני חשוב לתורת הקבלה ובגלל קרבתה להר מירון, מקום קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

השם עבו – מקורו בספר תהילים, ראשי תיבות מפסוק ח’ בפרק קי”א: “עשויים באמת וישר”.

התיישבותה בצפת של משפחת עבו, מהמכובדות והאמידות באלג’יריה, תרמה רבות לחיזוקה ולביטחונה של הקהילה היהודית במקום, ומילאה תפקיד חלוצי בייזום התיישבות יהודית חקלאית בגליל ובעמק החולה. במשך שלושה דורות רצופים שימשו בני המשפחה קונסולים של צרפת בגליל, תחת המשטר העות’מאני ב”תקופת הקפיטולציה”. מסורת משפחתית, שמקורה במחצית הראשונה של המאה ה-19 והנשמרת עד היום, היא תהלוכת ספר התורה העתיק בערב ל”ג בעומר מבית עבו בצפת לקברו של שמעון בר יוחאי במירון, אירוע רב משתתפים המסמל מזה כמאתיים שנה את פתיחתן הרשמית של חגיגות ל”ג בעומר.

על פי ההיסטוריון יוסף שרביט, הרב שמואל עבו, אבי שושלת המשפחה בארץ, ייסד טיפוס חדש של מנהיגות המשלבת אפיקי פעילות ציבורית רבגונית: כרבה הראשי של צפת ונשיא “הכולל הספרדי”, כסוכן קונסולרי של צרפת המקדם את החסות הצרפתית ברחבי הגליל וכגואל קרקעות רב פעלים המכלכל צעדיו בין המיעוטים השונים השוכנים בצפון ארץ ישראל תחת השלטון העות’מאני. בשנת 1870 – שמונה שנים לפני ייסודה של פתח תקווה – הקים הרב שמואל עבו את היישוב היהודי הראשון שהוקם במאה ה-19 על אדמת הר מירון, ובחודש אייר תרל”ח (1878), ביוזמתה ובעידודה של משפחת עבו, התיישבו כ-30 משפחות מצפת בשיפולי הכפר הערבי ג’עוני (שמה הקודם של ראש פינה) והקימו שם מושבה בשם “גיא אוני”. בכך הקדימו בני משפחת עבו את אנשי העלייה הראשונה, שההיסטוריוגרפיה המקובלת מצביעה על עולים אלו מאירופה כעל חלוצי המפעל הציוני של העלייה וההתיישבות ומתעלמת, משום מה, מהיישובים החקלאיים שנוסדו קודם לכן.

“היה זה מפעלם של בני משפחת עבו שאפשר את ההתיישבות היהודית בראש פינה, יסוד המעלה, משמר הירדן, דרום מערב הגולן, מחניים ועין זיתים” – כותב ד”ר יוסף שרביט, בעבודת המחקר שלו, ‘צרפת בגליל במאה ה-19’. על פי שרביט, אדמותיהם של רבים מיישובים אלו נרכשו תחילה על ידי משפחת עבו, ונמכרו מאוחר יותר לעולים מאירופה. על פי שרביט, על אף שמשפחת עבו הינה בשר מבשרו של היישוב הישן, הרי שקורותיה מבססות את הטענה שהיישוב הישן הספרדי מבשר את ניצני היישוב החדש ומהווה את שורשיו.